אי הסכמות בין בני זוג היו ויהיו קיימים תמיד. כל אחד הוא אדם בפני עצמו שגדל והתחנך על ערכים מסוימים, הגיע ממקום אחר ואף מתרבות שונה. ההפיכה לזוג ובעיקר לזוג הורים לילדים מאחדת את השוני למקשה אחת והדבר לא תמיד הולך חלק…
נפגשתי השבוע עם גילי (שם בדוי) שהגיעה לתהליך האימון על רקע חילוקי דעות עם נדב (שם בדוי) בעלה בנושא חינוך הילדים (יש להם שני ילדים בגילאי 3,ו- 6). כל אחד מהם רואה את חינוך הילדים באופן שונה לחלוטין. נדב בעד גבולות ברורים ונוקשים בכל פלחי החיים ואילו גילי מאמינה ברכות ובהקשבה לצרכי הילד.

גילי ונדב גדלו והתחנכו בסביבה שונה. אביו של נדב קצין משטרה ואמו מורה ואילו הוריה של גילי עצמאים בעלי עסק משפחתי.

חילוקי הדעות ביניהם הביאו אותם לכך שכל אחד מהם דבק בראייתו ועמדתו. נדב נוהג בקשיחות עם הילדים וגילי מצאה את עצמה נוהגת בוותרנות בניסיון לפצות על קשיחותו.

את המחיר משלמים כולם. הילדים מבולבלים, נוצרה אי בהירות לגבי מה מותר ומה אסור, ביטחונם מתערער והם באי שקט תמידי.

כהורים – נפגעת הסמכות ההורית וכן מערכת היחסים שלהם עם הילדים מתערערת.

כבני זוג הם מוצאים עצמם בוויכוחים תמידיים, הטחת האשמות הדדיות ובמערכת יחסים שהולכת ומדרדרת.

ביקשתי מגילי שתספר לי כיצד היא ונדב מתנהלים כזוג כאשר עולות אי הסכמות בנושאים אחרים, כמו הוצאות כספיות, בחירת חופשות, חגים, בילויים, ניהול שוטף של הבית ועוד.

תוך כדי שיחה הבינה גילי שההתנהלות שלהם כזוג זהה בכל קונפליקט שעולה. בכל פעם שלכל אחד דעה ורצון שונים, הם מתבצרים בעמדתם ומתווכחים בלהט.

אופן ניהול אי הסכמות

אצל זוגות רבים אי הסכמה בנושא החינוך גולשת למאבקי שליטה וכוח שמתפתחים למלחמה של ממש המלווה במילות גנאי, חוסר כבוד, השפלות, האשמות וסגירת חשבונות.

בדרך כלל האופן בו בני הזוג מנהלים את הדיאלוג על חינוך הילדים משקף את המערכת הזוגית שלהם. ניתן לראות האם קיים ביניהם כבוד הדדי, מקום לקבלת האחר ודעותיו, האם אחד שולט והשני כנוע, האם יש ביטול אחד של השני או סבלנות, הקשבה, יכולת להגיע להסכמות, וויתורים הדדיים וכו.

חשיבות שיתוף הפעולה בין בני הזוג

כהורים אנו מבינים את החשיבות של שיתוף פעולה, ויחד עם זאת כל אחד בטוח שדרכו ודעתו היא הנכונה, הצודקת והמקדמת. לשיתוף פעולה בין ההורים השפעה וכוח חיובי על הילדים והתפתחותם בכלל ועל הזוגיות בפרט. הסביבה בה גדל הילד ברורה ובטוחה גם כאשר הוא נמצא עם כל הורה בנפרד. הילד יודע מה סדר היום, מה מותר ומה אסור.

המערכת הזוגית צומחת, מתעצמת והסינרגיה הופכת לנפלאה. שיתוף הפעולה מביא לחלוקה בנטל, בעומס היום יום בהיבט הרגשי, פיזי והמנטאלי.

המערכת הזוגית פורחת כאשר ישנו שיתוף פעולה – האישה מרגישה ביטחון, שיש לה שותף ומשענת והגבר מרגיש משמעותי וחלק מהחיים בבית.

גבר ואישה

גם אם הגענו מאותם מקומות, מאתן תרבויות והתחנכנו על ערכים דומים, עצם היותנו גבר ואישה מוביל לחשיבה שונה.

האישה – חושבת בצורה רגשית, היא מחוברת מהרחם לילדיה.

הגבר – חושב בצורה רציונאלית והגיונית.

ככל שנשכיל להבין את השוני החשיבתי בין גבר ואישה נוכל לתקשר באופן מקדם ונכון.

דרכי פתרון והתמודדות נכונים

ראיית המשולש

אישה, בעל, ילדים- כל אחד מהם הוא קודקוד במשולש המשפחתי.

לכל אחד מהם אישיות, צרכים ורצונות משלו.

לכל אחד מהם אגו, קווים אדומים ופרשנויות משלו.

שיח פתוח של ההורים תוך חתירה להסכמות:

לשיח מסוג זה חוקים משלו:

• קביעת זמן ומקום (עדיף לא בבית)
• קביעת נושא השיחה מראש – חינוך הילדים או כל נושא אחר הקשור לזוגיות ולבית.
• כל אחד מבני הזוג רושם לפני הפגישה את הדברים החשובים לו שיתקיימו באותו הנושא.
• כל אחד מבני הזוג רושם מה הדברים עליהם יהיה מוכן לוותר.
• בזמן הפגישה לכל אחד זמן להצגת הדברים ללא הפרעות מבן/ת הזוג.
• בסוף השיחה מסכמים ורושמים את “חוקי הבית” באותו הנושא. חשוב להגיע להסכמות לגבי חלוקת התפקידים וחלוקה בנטל. רק כאשר לכל אחד מבני הזוג תפקיד ברור, ניתן יהיה לבצעו באופן שוטף ומיטבי.

שיח כזה יכול לעבוד רק אם שני בני הזוג ניגשים אליו ממקום שמבין ורוצה לראות את צרכי האחר ולקיימם.

הבנת מבנה וצרכי גבר/אישה

הגבר זקוק לתחושת חשיבות והאישה זקוקה לתחושת שייכות וביטחון.

שיח מקדם יהיה כאשר כל אחד ידבר נכון לצד השני – האישה לא תבטל את הגבר בדבריה, תקשיב לו, תנסה לבוא לקראתו ותיתן מקום לעמדתו. הגבר ייתן לאישה תחושת ביטחון שהוא שם איתה, עבורה ומאחוריה, שהוא רואה את ההתמודדות היומיומית שלה עם הילדים ומעריך אותה, לא יבטל אותה מולם ויקשיב לאופן בו היא רואה וחווה את מה נכון לילדים.

שימוש בשפה הנכונה אחד לשני והתנהגות בהתאמה לצורך הפנימי של כל אחד מבני הזוג יוצרת הסכמה והרמוניה.

הבנת וראיית צורכי הילד

אין ספק שכל אחד מההורים אוהב את הילדים שלו, רוצה לעשות הכל למענם ומוכן להקריב לא מעט. בפועל אנו פועלים לפי מה שנכון לנו ולא בהכרח לפי מה שנכון לילדים שלנו.

כל ילד הוא אחר, זקוק למשהו אחר, בנוי אחרת ומרגיש אחרת.

האחד זקוק לגבולות נוקשים ואילו השני זקוק לעיגול פינות על מנת להתקדם. האחד זקוק למגע וחום תמידיים והאחר לא אוהב מגע כלל וכד’.

חשוב להתבונן בילד, לדבר איתו, לשאול מה עובד עבורו, למה הוא זקוק.

להתבונן בעיניו בזמן השיח, להיות בנוכחות אמיתית ולאחר הקשבה לצרכיו לקבל החלטה זוגית לגבי אופן חינוכו.

הכנסת גורם שלישי

כמו לגילי ונדב להרבה זוגות קשה להגיע להסכמות לבד.

פניה למטפל, יועץ, מאמן הינה קריטית בנושאים הללו.

אדם אינו מצליח להיות המראה של עצמו ולחשוב באופן אובייקטיבי (באמת) כאשר ישנה מעורבות רגשית. כל אחד רואה דרך הפריזמה של עצמו, ולכן גורם מקצועי יכול להציל את המערכת הזוגית והמשפחתית.

לסיכום

קונפליקטים בזוגיות בכלל ובנושא החינוך בפרט יהיו קיימים תמיד. חשוב שנדע להתנהל נכון, לנהל אותם ולא לתת להם לנהל אותנו.

לכל זוג אי הסכמות משלהם אסור להשוות אותנו לזוגות אחרים- הדבר תמיד יגרום לנו להרגיש רע. חשוב לזכור שלעולם לא נדע מה באמת קורה אצל זוגות אחרים ופרשנויות הן פרי דמיוננו בלבד…

התמקדו בכם ובעצמכם בלבד, חשבו מה אני יכול לעשות אחרת לפני שתדרשו זאת מבן/ת הזוג.

והכי חשוב לזכור שהאופן שבו אנו מנהלים את הדיאלוג בינינו כזוג הוא האופן בו ילדינו רואים, חווים וסופגים זאת. איך שאנו ננהל את הזוגיות שלנו כיום, הם ינהלו את שלהם בעתיד.

היו מראה מקדמת וחיובית לדור הבא.

שלכם,

הדר זוהר, מאמנת ומלווה תהליכי זוגיות.