נשיות היא החיבור של האישה לעצמה ואשר מתנהגת בהתאם לכך. נשיות מתארת את הפניות העצמית, את היכולת לחוות חוויות, לעשות עבור העצמי, להשקעה אישית ולהנאה.

בשנים האחרונות ערכתי מחקר עצמי בקרב עשרות נשים.את כולן שאלתי שאלות כמו:

האם את מטפחת את עצמך גם שאת לבד, או רק כאשר את צריכה לצאת מהבית או לקבל אורחים?

האם תבשלי עבור עצמך ורק עבור עצמך אוכל מפנק (שאת אוהבת) או רק עבור בני הבית?

האם את מתאפרת כשאת בבית?

כמה פעמים את עוצרת במהלך השבוע, משמיעה לעצמך מוזיקה ונהנית ממנה? רוקדת לעצמך? שרה?

האם את מרגישה שנוח לך בסקס והאם את מרגישה חופשייה לצאת מהקופסה – להתנסות?

האם את מסוגלת לרקוד ולאבד שליטה ללא כוסית יין אחת או שתיים…?

מה עשית לאחרונה בשביל עצמך ולא תירצת זאת ב”יש לי אירוע – אני צריכה זאת לעבודה ועוד?

האם את יודעת לפתות את בן זוגך, לעורר אותו?

האם יש לך ייסורי מצפון כשאת קונה משהו לעצמך ולא עבור הילדים או הבית?

מתי לאחרונה התפנקת באמבט חם ונעים?

האם את מרגישה נוח עם הגוף שלך? האם את אוהבת את עצמך כמו שאת?

התוצאות היו עצובות.

רוב הנשים העידו כי הן אינן מבשלות עבור עצמן כאשר הילדים או הבעל אינם נמצאים. הן סיפרו שהן “חוטפות” משהו לאכול, לעיתים קרובות אפילו לא יושבות, אלא אוכלות בעמידה ובמהירות. סיפרו שאינן מתאפרות או מטפחות עצמן אם הן בבית, אלא לובשות משהו נוח, לעיתים בלוי או ישן, אוספות את השיער ולפעמים נראות מוזנחות.

חלק גדול מהן צחק כשאלתי מתי עשית לאחרונה משהו בשביל עצמך, עצרת, קנית, רקדת, התפנקת וכו. מכאן הבנתי שהתשובה היא מזמן…

לא מעט נשים סיפרו שהן אינן מרגישות נוח עם הגוף שלהן או בסקס, שהן לא משוחררות, קשה להן לאבד שליטה, להשתטות, לרקוד בחופשיות.

רובן העידו שהן מעדיפות לקנות לילדים ולא לעצמן.

כמעט לכולן יש חלום, אך כמעט כולן לא מאמינות שישיגו אותו בקרוב.

לא היתה אחת שלא אמרה שיש משהו שהייתה משנה במראה שלה, כולן אמרו שאינן שלמות עם גופן ומקבלות עצמן כמו שהן.

תובנות

מרבית הנשים ששאלתי משרתות את החיים ואת הסביבה ולא חיות את החיים.

רובן עושות מה שצריך ולא מה שהן רוצות.

חלק ניכר מהן, מניחות את החלומות שלהן בצד ומקוות להגיע אליהם שהילדים יגדלו, שיהיה להן כסף, שאראלה תתקשר.

לא מעט נשים יודעות ומודעות, אך “לא מגיעות לעשות עם זה משהו…”

כמעט כולן היו רוצות לחיות את החיים אחרת, אך בפועל זה נשאר בגדר רצון ולא עובר לשלב העשייה.

את הכי יפה כשנוח לך

אני מוכרחה לשתף שהמשפט הזה הוא אחד המשפטים שיותר קשה לי איתם.

באופן גורף לא נכון לנו להיתקע היכן שנוח לנו, לעשות בחירות מתוך נוחות ולחיות את חיינו באיזור הנוחות. קל וחומר לגבי הנשיות. כאשר אני בוחרת בנוח, אני מוותרת על מאמץ עבור עצמי, אני לא משקיעה בי, בעיני אני מתפשרת על עצמי.

כמובן שאין לי ציפייה שאני או נשים אחרות תלכנה עם נעלי עקב בבית, שמלות מחוך ואיפור כבד, אך מכאן ועד לבישת בגדים ולבנים נוחים, בלויים, גדולים, ישנים ולא מחמיאים המרחק הוא גדול.

חשוב שכל אחת תמצא את המקום הנשי שלה- אני לא טוענת שעל כל אישה להתאפר, לבלות במספרות ולטפח ציפורניים. אך אם היא רוצה להראות או לעשות משהו עבור עצמה ובפועל היא לא עושה כי אין זמן, אין כסף, הכל יותר חשוב ממנה כאן הבעיה וכאן צריך לבוא השינוי.

על האישה לעשות דברים למען עצמה.

חשוב מאוד עבור האישה לעשות למענה.

כדי שאישה תהיה מחוברת לעצמה, תהיה נשית מבחוץ ומבפנים, עליה לבחור מה נכון לה, מה טוב לה ולמה היא זקוקה.

חשוב לעצור, להתבונן, להעניק ולפנק את העצמי ולא רק את הסביבה ואת האחרים.

על כל אישה לקחת פסק זמן, לצאת, ליהנות, לרקוד ולחגוג את נשיותה.

אישה – אמא

נשים רבות התנהלו באופן נשי, מחובר ונכון עד הרגע בו הן הפכו לאמהות.

האימהות “כאילו” גזלה מהן את הנשיות.

בין לילה הן נדחקו לתחתית הרשימה והילדים, הבעל, הבית, הכביסות, העבודה, המחויבויות עלו לראש הרשימה.

ההתנהלות הפכה להיות של שירות החיים והאחרים ולא לעשות למען העצמי, לדאוג לכל העולם, לבשל רק אם יש עוד נוכחים, להסתפק במה שיש.

איזון בין נשיות ואמהות הוא חשוב מאוד. כאשר אישה, במשך זמן רב, שוכחת, מזניחה ומוותרת על עצמה, היא וכל הסביבה שלה נפגעים מכך.

לאורך זמן היא נשחקת, הופכת לממורמרת, רוטנת וכעוסה.

מאשימה את כל העולם, אך לא עוצרת ולוקחת לעצמה.

מחכה שיראו אותה, יגידו לה שמגיע לה, אך הציפייה לכך מביאה לאכזבה ולתחושה שאינה נראית.

הקורבנות נכנסת לחייה ותופסת מקום.

המחויבות והאחריות כלפי כולם נשארת, אך האחריות והמחויבות כלפי עצמה לא מתקיימת.

מה עושים מכאן?

איך מתחברים ומפתחים נשיות?

ראשית הייתי ממליצה לכל אישה להתבונן בתמונות מעברה, לראות מה יש באותה אישה שנעלם היום, איך היא נראית? מה היא עשתה בתקופות שקדמו לאמהות? על מה היא חלמה? וכו.

לאחר מכאן להכין את רשימת החלומות שלי עד גיל 100 ולבחור את האחד שהיא הכי רוצה שיקרה ולחשוב מה צריך לקרות כדי שיהפוך למציאות.

על כל אחת לשאול את עצמה מה היא עושה עבור עצמה כיום ולקחת משימות חודשיות- בכל חודש לעבוד על משהו אחר- גמו בישול לעצמי, השקעה בעצמי, מנוחה, עצירה, הרשמה ללימודים שרציתי.  (כאשר אנו עוברות לדבר הבא, לא להזניח את הקודם, אלא להוסיף עליו). להתבונן בעצמך מדי יום במראה ולומר דברים טובים ומלאי אהבה וחמלה כלפי עצמך.

זמן לעצמי וזמן חברות

חשוב לקחת זמן לעצמי- חשוב להכניס ליומן מדי שבוע שעה – שעתיים – יום שמוקדש רק לי- ולעשות בו מה שאני בוחרת ורוצה ולא מה שאני צריכה (סידורים, ניקיונות, בישולים אינם נכנסים בזמן הזה). חשוב לדאוג לזמן עם חברות טובות שכיף לנו איתן, שמעשירות ומשמחות אותנו. זמן עם חברות ממלא, משמח ונותן תחושה נפלאה ואין לכך תחליף.

לנשיות ביטוי פנימי וחיצוני. רק אנו אחראיות כלפי עצמנו.

אם לא נעשה עבור עצמנו אף אחד לא יעשה זאת.

על כל אחת לזכור שפגיעה בעצמה חמורה יותר מכל פגיעה אחרת.

היום זה הזמן להתחיל לאהוב את עצמנו, לעשות למען עצמנו ולהשקיעה בנו!

כל יום שעובר אינו חוזר.

לא לומר ‘אני אתחיל מחר’, אלא לומר ‘אני מתחילה עכשיו’!

אוהבת אותי ואתכן.

הדר זוהר, מאמנת אישית ומלווה תהליכי זוגיות