שיר (שם בדוי) הגיעה למפגש השבועי טעונה במיוחד: "בכל פעם שאני עוברת ליד הסלון שלנו ורואה את בעלי שוכב בנחת על הספה, אני מוצאת את עצמי בוערת מבפנים ויורה צרור של ביקורות "אתה לא יכול לעזור לי"? "אתה רואה שכל היום אני רצה ועושה" "רק הגעת הביתה, כבר אתה נשכב"? "לא נמאס לך לשכב"? וכך, שוב ושוב, אני בוערת ומטיחה האשמות בכל פעם שאני קולטת אותו בזווית העין שלי. במקביל אני מגבירה מהירות בעשייה שלי, רוטנת ומחמיצה פנים לכל מילה שנאמרת לי".

בעלה לעומת זאת, לא מצליח להבין מה היא רוצה ממנו. היא שומעת ממנו אמירות בסגנון:  "הרגע עשיתי את מה שביקשת, מה את רוצה"?, "למה מפריע לך שאני נח"?

שיר נעצבת ואומרת "עם כל המודעות והידע שיש לי מהתהליך, אני עדיין נופלת בכל פעם מחדש לאותה המלכודת…"

מה מרגיז אותנו הנשים?  מה יש במנוחה של בן הזוג שלנו שמוציאה אותנו מדעתנו?

ואם זה כל הזמן קורה, איך זה שעדיין לא למדנו לקבל את המצב?

לנו הנשים יש ציפייה שאם אנו עושות, גם הם צריכים ויכולים לעשות. קיימת התחשבנות יום יומית בתוך הקשר שמובילה לוויכוחים, מריבות ומלחמות אינסופיות. אנו רוצות שהם יחשבו כמונו, יפעלו כמונו, ירגישו כמונו, יעשו כמונו, יאהבו, יפרגנו, ישימו לב אלינו בדיוק כמו שאנו כלפיהם. אבל, הדבר לא קורה וגם לא יכול לקרות. חשוב לזכור כי במקום בו קיימת, תהיה תמיד אכזבה. התנהלות הדברים, במקרה זה, לא יכולה להתרחש כפי שהיא בדמיון שלנו.

התשובה נעוצה במעמקי הגנטיקה והפיזיולוגיה של גברים ונשים

נשים בנויות לעבודה מתמשכת לאורך כל היום, ללא מאמץ פיזי גבוה. גברים, לעומת זאת, בנויים לעבודה מאומצת קצרת טווח ומנוחה.

נשים יכולות להיות בעשייה ללא הפסקות, ולאורך כל היום: לקום בבוקר לארגן את הילדים, להתארגן, לצאת לעבודה, לעבוד ללא הפסקות, לחזור הביתה, לאסוף את הילדים, לבשל, להאכיל, לנקות, לכבס, להקפיץ לחוגים, להחזיר מהחוגים, ללמוד עם הילדים למבחנים, להכין איתם שיעורים, להכין ארוחת ערב, לקלח, להשכיבם לישון. גברים, לעומת זאת, עושים משימות מרוכזות ויכול להיות בהן מאמץ פיזי גבוה. לדוגמה: יעלו את כל הכלים הכבדים לארון, יתלו מדפים, יסחבו ממקום למקום רהיטים, אך בסוף כל משימה הם חייבים להתיישב או לשכב. זה חלק ממי שהם וכדאי שנקבל זאת ולו כדי לצמצם את כמות
הוויכוחים והמריבות.

אנו הנשים צריכות להבין זאת ולרכז להם כמה שיותר משימות בכל פעם. אני מניחה שכולכן שמעתן את האמירה "לא יכולת להגיד זאת קודם שעמדתי"? "עכשיו נזכרת, אני כבר יושב"… "אם היית אומרת קודם הייתי עושה".

אל תחסכו בבקשות בבואכן לבקש מבן זוגכן. לדוגמה: בקשו שיזרוק את הזבל, יכניס את הכלים למדיח את הכלים, יוריד כביסה ויעזור לכן עם בעיה במחשב. הכל יחד באותה רשימת 'מכולת' קצרה.

כאשר אישה מציעה עזרה לגבר או מחלקת לו את המשימות שהיא מבקשת ממנו למספר חלקים, היא משיגה את התוצאה ההפוכה מזאת שהתכוונה לה – היא מכבידה עליו במקום להקל.

סוד נוסף שכדאי לדעת

גבר רוצה לקבל תמורה על כל דבר שהוא עושה. אישה יכולה לעשות המון פעולות ואפילו לא תדבר על זה. גבר זקוק לפידבק נקודתי והאישה זקוקה לפידבק כללי. אם הגבר לא יקבל פידבק הוא יפסיק את מעשיו. האישה מצידה לא מבינה למה היא צריכה לתת לו פידבק, הרי זה התפקיד שלו.

במילים אחרות גבר רוצה מדליה על כל דבר שעשה ואישה רוצה מדליה בסוף היום.

לא פעם אני שומעת גברים עושים פעולות פשוטות כמו הדלקת המנגל ומיד אומרים "ראית איך הדלקתי."

אם נשכיל לפרגן על כל פעולה, הם ימשיכו לעשות פעולות ואנו נהיה מרוצות.

גברים, אנו הנשים לא זקוקות להערכה על כל פעולה, אך רצוי וחשוב שבסוף כל יום תשימו לב אלינו הנשים, תפרגנו, תעריכו ותעצימו את אשת החייל שלכם.אמרו לה כמה מדהימה היא ושאתם נפעמים מההספק היומי שלה.

אני מכירה לא מעט נשים שמחזיקות את הסמרטוט, או בדיוק עושות משהו כאשר בן זוגן עומד לחזור הביתה,הן כה צמאות לכך שישים אליהן לב, יראה כמה הן עושות, יפרגן ויעניק להן את המדליה שהן כה ראויות לה.

לסיכום- נשים וגברים שני עולמות שונים.

ככל שנשכיל להבין זאת, להכיר בשוני ולקבלו, מערכות היחסים שלנו ישתפרו פלאים.

אי אפשר לשנות אדם אחר, אנחנו רק יכולים להשתנות בעצמנו.

הדר זוהר, מאמנת אישית ומלווה תהליכי זוגיות