ניהול זוגיות טובה, מפרה, מקדמת ומאושרת לאורך זמן הוא אתגר משמעותי בחיינו. את האמירה שזוגיות טובה מחייבת עבודה והשקעה יום יומית כולנו מכירים עוד משחר נעורינו, אך משמעות האמירה, הלכה למעשה:

מה היא השקעה מתמדת?
איך מודדים את ההשקעה?
מה קורה שישנה תחושה שאחד הצדדים משקיע יותר מהשני?

האם יציאה שבועית, שיח מכבד וארוחות משותפות יגרמו לקשר להיות אינטימי, מחייב וגורם לאושר הדדי? והאם השקעה בקשר גורמת לנו לזוגיות מאושרת לאורך שנים?

אין ספק שמסירות, התמסרות, מחויבות, אחריות והשקעה הדדית מחויבים על מנת להצליח בקשר ולהיות מאושרים בו. הקשבה לצרכים ולבקשות בן/ת הזוג יתנו לנו את התשובות לשאלות לעיל- כל אדם רוצה שישקיעו בו בשני רבדים: הזמן והמהות. שאילת שאלות, התעניינות והקשבה הן השלב הראשון להצלחה. עשייה, יוזמה, והובלה הן השלב השני.

אך מה קורה שכל אלו לכאורה מתרחשים אבל עדיין קיימת תחושה של כעס, אשמה וחוסר שביעות רצון? אם אלו התחושות, סביר שאחד או שניים מהצדדים עושים לפחות אחת מהטעויות הבאות:

1. השוואות

השוואות שנעשות על ידי בני הזוג לנשים או גברים אחרים גורמים באופן מיידי לתחושת חוסר ביטחון וירידה בדימוי העצמי.

רונית (שם בדוי) הגיעה למפגש האימון השבועי נסערת ופגועה. היא סיפרה בטון נעלב שבעלה צחי (שם בדוי) דואג לפחות פעם ביום לומר לה “למה את לא יכולה להיות קצת כמו אילנה אישתו של גל…? רגועה, שלווה, מתעניינת..? לאחר שיח על תחושותיה וניסיון להבין מאיפה דברים אמורים, רונית שיתפה שגם היא חוטאת בהשוואות ובכל פעם שאינה מקבלת את שהייתה רוצה היא מיד פוצחת במשפטים כמו “בעלה של סמדר הזמין להם טיסה לחו”ל בהפתעה…”, “הוא תמיד מפנק אותה, קונה לה, מפתיע אותה…”, “איזה מקסים אח שלך, כל כך אכפת לו מאישתו…” וכדומה.

הפתרון: בלי השוואות. לאף אחד.

2. ביקורת

מי מאיתנו אוהב לקבל ביקורת מבן / ת הזוג? מילים שנאמרות בגוף שני, בטון מאשים הן הגרועות ביותר, גורמות לתחושת השפלה, התכווצות ואינן מקדמות או מצמיחות. שני הצדדים לא יכולים להכיל או להקשיב לשיח מבקר, מחנך ומאשים.

אצל גברים: חשוב לדבר בגוף ראשון, ללא אינטונציה של אשמה או ביקורת.

לגברים אסור להעיר לנשותיהם על נראות, היגיינה ובישולים.

הפתרון: אישה ששואלת “השמנתי?” גם אם השמינה- רצוי לומר לה ‘אני לא חושב’. יש לה עיניים ומראה- היא רואה זאת לבד.

3. ישירות

כאשר אחד מבני הזוג מדבר בישירות כלפי הצד השני, ישנה תחושה של חוסר אכפתיות, תוקפנות, וחוסר התחשבות. “אני רוצה להגיד את מה שיש לי כאן ועכשיו ללא קשר למה שהשני מרגיש או חווה”.

הישירות גורמת לאדם, לא להסתכל על צרכיו של זה שעומד מולו, אלא קודם להוציא את מה שיש לו בראש. גורם לצד השני, להרגשת קורבן- שהוא לא חשוב.

כאשר אחד מבני הזוג מרגיש תוקפנות, מיד הוא נכנס לעמדת המתגונן, מה שמייצר לופ אינסופי.

הפתרון: לומר דעתי בכנות ורגישות, לאחר בדיקה שהשני רוצה, יכול ומסוגל לשמוע את דברי.

כך שני הצדדים מרגישים מסופקים ושמתחשבים בהם.

4. לשמש כהורה במקום כבן זוג

כאשר אישה דואגת לבן זוגה כאילו היה אחד מילדיה, לא סומכת עליו, עושה עבורו דברים שיכול ואמור לעשות בעצמו, שולטת בו ומאפשרת לו להישען עליה באופן מלא- היא הופכת אותו לילד שלה ונעשית אמא שלו במקום האישה שלו.

כאשר הגבר שולט בכל צעד של האישה, לא מאפשר לה לצמוח, לקבל החלטות, לנהל את חייה, להתפתח ולגדול הוא הופך להיות אבא שלה והיא הופכת לילדה שלו.

התוצאה המיידית היא ירידה בתשוקה ובמשיכה המינית.

פתרון: חשוב שכל אחד מהצדדים יתייחס אחד לשנייה כבן /בת זוג ולא ביחסי הורה/ילד.

5. “להגביל” את בן/ת הזוג

חשוב והכרחי שמעבר לחיים הזוגיים יהיו חיים מלאים לכל אחד מבני הזוג בנפרד.

כאשר נוצרת תלות של אחד מבני הזוג או של שניהם אחד בשני, ישנה תחושה של חוסר אוויר, מחנק ומסכנות.  בדרך כלל אחד מבני הזוג מרגיש שהשני “חונק” אותו, תלוי בו והוא מוותר על דברים רק כדי לא לפגוע בו. יש לאפשר לכל אחד מבני הזוג לפתח את עצמו, את תחביביו, מהוויו ורצונותיו- גם אם אינם עומדים בקנה אחד עם שלו/ה…

חשוב לשים גבולות, ללמוד לדרוש ולבקש את המקום האישי בתוך הקשר.

התפתחות אישית, לצד התפתחות זוגית היא קריטית.

הפתרון: השקעה של זמן, משאבים ואנרגיה, לצד מסירות ומחויבות לקשר הם חשובים ביותר, אך אינם מספיקים אם אנו נוהגים באופן לא נכון בבן זוגינו.

כולנו חוטאים בטעויות אלה אבל מודעות לטעויות, מחוייבות והשקעה ישפרו את הזוגיות באופן משמעותי וימנעו את יצירת המשבר.