את האהבה אנחנו אמורים לחגוג מדי יום. אחד הסודות של זוגות שנהנים מזוגיות של עשרות שנים הוא הבחירה, מדי יום, בבן הזוג איתו הם חולקים את החיים. עצם הבחירה באדם שנמצא איתם גורמת להם להתחיל את היום בחיוך.

הבעיה מתחילה שהקצב המהיר של החיים לא מאפשר לנו לעצור לרגע ולהנות ממה שיש. הצעות והמלצות איך לעשות מה – יש בשפע. החוכמה היא לזהות את הסיטואציה בה אנחנו נמצאים.

דוגמה מהחיים

הבוקר יצאה ממפגש אימון אישה בשם מירי (שם בדוי).  מירי היא אישה עוצמתית, יפה, אינטליגנטית, אלגנטית, חריפה ומלאה בביטחון עצמי (לפחות כלפי חוץ…). מירי נשואה לעידו (שם בדוי) למעלה מ – 20 שנה ולהם שלושה ילדים בגיל ההתבגרות. מי שמסתכל על מירי ועידו מבחוץ יחשוב שהיא זכתה בעולם ומלואו. הם נראים שמחים, מחויכים, מאושרים ונינוחים אחד עם השנייה. לשניהם עבודה טובה, משכורות גבוהות, ילדים בריאים אלא שהתחושות של מירי, כמו של נשים רבות, שונות לחלוטין ממה שהן משדרות לסביבה. מירי מרגישה בדידות מוחלטת בתוך מערכת היחסים. היא מוצאת את עצמה שעות ארוכות לבד, ממתינה לעידו שיחזור מהעבודה. כשהוא חוזר היא צמאה ליחס, לחום, לאהבה, לתשומת לב. אלא שעידו חוזר עייף, רעב, לעיתים שקוע בדילמה שעוד לא פתר בעבודה ואין לו שום אנרגיה או חשק לתת מעצמו. מירי, שמתאכזבת שוב,  עוקצת אותו ומחפשת בכל דרך את תשומת ליבו. עידו לא מבין מדוע זה קורה שוב ואינו מבין שהיא בסך הכל רוצה יחס. מבחינתו היא “מחפשת לריב שוב פעם” והוא נשאב לתוכו וכך הם מוצאים עצמם מתרחקים שוב במקום להתקרב.

מירי הגיעה לאימון עם בקשה להפסיק את הלופ שנקלעה אליו. היא רוצה את עידו הגבר שאיתו היא התחתנה,הגבר שאהב אותה עד בלי די, שלא יכול היה להוריד ממנה את העיניים והידיים והיה צמא לשמוע את דעתה על כל דבר ועניין.

מירי, כמו נשים אחרות רוצה להרגיש נאהבת, מחוזרת ונחשקת. רוצה את תחושת הביטחון והשייכות שרק הגבר שלה יכול לתת לה.

כבר בתחילת התהליך היה ברור שמירי חושבת שהאשם היחיד בקשר הוא עידו ושהיא ממש בסדר. אך לצערי נשים יקרות, למירי כמו גם לכל הנשים האחרות, חלק מכובד באיך שהדברים נראים ומתנהלים בזוגיות שלהם.

מה שכולנו רוצים

מה בעצם כולנו, גברים ונשים רוצים? כולנו רוצים מישהו שיחבק אותנו, יאהב אותנו, יעטוף, יכיל, יקשיב ויהיה שם בטוב וברע, בזמנים הנעימים והמאתגרים.

כאישה את רוצה שהגבר שלך יאהב אותך, יחזר אחריך ושתוכלי להישען עליו. את רוצה להרגיש שייכות וביטחון.את רוצה להתמלא רגשית (שיחשוב שאת הזכייה שלו בלוטו), כלכלית (את הכסף שלכם- שיבזבז עליך…), חברתית (שישוויץ בך מול כולם).
כגבר אתה רוצה להרגיש מוערך, חשוב, ושיש לך מקום משמעותי אצל זוגתך.

מדי יום אני פוגשת בנשים כמו מירי שמרגישות שהגברים שלהן שכחו אותן. הן אינן מרגישות מחוזרות ומוערכות. הן טוענות שנגמרו הריגושים, נעלמו ההפתעות, שהשגרה תפסה את מקומה של ההתאהבות והן כמהות לגבר שהכירו.

מגברים כמו מעידו, אני שומעת שהם מרגישים חסרי חשיבות, שאין להם תפקיד משמעותי בחיי המשפחה. שהאישה שלהם לא באמת צריכה אותם – היא יכולה לעשות הכל לבד ועושה את זה בפועל: מפרנסת, מחנכת, מארגנת, מצליחה לנצח על הבית, הילדים והחוץ בו זמנית.

כשמפלס התסכול עולה

התחושות הללו מובילות את שני בני הזוג לתחושת בדידות בתוך מערכת היחסים, לריחוק ופגיעה באינטימיות, להתחשבנויות של מי עשה מה ומתי, ואף מגיעם לעלבונות והשפלות הדדיות.

היום יום שלהם מלווה בוויכוחים אינסופיים. כל קטן אפיזודה קטנה מציתה את האווירה, גורמת למתחים, מריבות, חוסר שקט ותסכול מתמיד.

שני בני הזוג בחרנו שכחו שהם בחרו לחיות בתוך מערכת היחסים הזו ומתנהגים אחד לשנייה כמו אל זרים.

כשהראיתי למירי את הצד של עידו היא מיד כעסה עלי, תקפה אותי ולא הבינה איך אני יכולה להגיד זאת. הרי היא עושה הכל שיהיה טוב- עובדת ומשתתפת בפרנסת המשפחה, מגדלת את הילדים, מנקה, מכבסת, דואגת לארוחות, ליציאות המשותפות, לנסיעות המשפחתיות, דואגת להיראות טוב, למצוא להם חברים משותפים. מבחינתה היא עושה הכל. זה בדיוק מה שפוגע בהם. מה נשאר לעידו? לעידו נוח עם המצב שיש לו אישה, אמא ומטפלת בו זמנית, כל האחריות ירדה ממנו והוא מצידו יכול לשקוע בחייו, בעבודתו ובתחביביו. מלבד טענותיה כלפיו, טענות שהוא למד להדוף, החיים בסך הכל נוחים מאוד מבחינתו. מירי הבינה לאט לאט שהיא לא משאירה לעידו מקום, שאין לו תפקיד. הוא פאסיבי ולא יוזם, משום שהיא עושה הכל בעצמה, היא לא סומכת עליו ולא חושבת שהוא יכול לעשות את הדברים טוב כמוה. התוצאה היא שהוא לא לוקח אחריות ומירי מרגישה שהכל עליה ושהיא נשואה לעצמה.

התובנה הזו הביאה את מירי לפריצת דרך אמיתית. האושר, הניצוץ בעיניים והשמחה שבאו עם ההבנה שבידיה הכוח לשנות היו מדהימים. היא החליטה שהיא לוקחת אחריות על המצב, מתחילה לשחרר חלק מהדברים, עוזרת לעידו ליזום, בוחרת בצד המעצים, המפרגן, הרך והמכיל ומשחררת את “מירי הכל יכולה”. המחירים בדרך לא פשוטים ושינוי ההרגלים מאתגר וטומן בחובו לא פעם רצון לחזור לנקודת ההתחלה, אך הרווח עבור מירי – שווה הכל.

הסוד הפשוט והבסיסי לזוגיות מאושרת הוא שכל אחד יקיים את צרכי השני. כאשר הצרכים של כל אחד מבני הזוג מתממשים, הדרך לזוגיות הרמונית נמצאת במרחק נגיעה.

מה לעשות כדי להגיע אל האושר הזוגי?

מספר כללים בסיסיים שאם כל אחד מכם יישם בזוגיות – יוביל אתכם אל מערכת היחסים הנכספת.

• הפכו תלונה לבקשה. פעמים רבות, כאשר הדברים לא קורים כמו שאנו רוצים, האוטומט שלנו הוא להתלונן, להפיל את האשמה על משהו או מישהו אחר (לא פעם זה על בן/בת הזוג שלנו). במקום להתלונן, חשבו מה חסר לכם, מה הייתם רוצים ובקשו זאת, פשוט אמרו: אני צריך…, אני זקוק ל… הסבירות גבוהה מאוד שהצד השני יקבל זאת באהבה ובברכה וירצה לתת מעצמו.
• דברו בגוף ראשון. ” הייתי שמחה ש…” שיח בגוף שני (אתה) נשמע ומתקבל אצל הצד השני כהאשמה, חינוך וביקורת וגורר תוקפנות וחוסר הקשבה. שיח בגוף ראשון מייצר הקשבה, אכפתיות, רצון לשנות. הצד השני יכול להישאר נינוח ואינו מרגיש שהוא תחת מתקפה.
• קבלו אחד את השנייה בחיוך מדי יום. גם אם אתם עייפים, כועסים ועמוסים. עצרו לרגע וחייכו לבן/ת הזוג. זכרו- “דומה מושך דומה”, אם אני אחייך, יחייכו אלי בחזרה, אם אני אהיה חמוץ יהיו אלי חמוצים בחזרה. כאשר נלמד לקבל את בן הזוג בחיוך, נשיקה, חיבוק ומילה טובה, נקבל עולם ומלואו בחזרה.
• החמיאו אחד לשני לפחות 5 פעמים ביום. כולנו זקוקים לשמוע מילים טובות, הערכה ופרגון. אין דבר שהוא מובן מאליו ואף אחד מבני הזוג אינו קורא מחשבות. אל תניחו שהוא יודע מה אני חושבת עליו, שאני אוהב ומעריך, אמרו זאת הרבה.
• הגיבו למגע. גם אם הגבר שלך מחבק אותך בזמן הכי לא נוח,עצרי לרגע, הסתובבי והחזירי לו חיבוק. דחייה היא דבר נוראי, מעליב ופוגע שגורר אחריו חוסר רצון לניסיונות חיזור עתידיים. ההתנהגות שלנו היא הפידבק של השני. כאשר אין תגובה השני מבין שהוא והמגע שלו אינם רצויים.
• קבעו יום וזמן קבוע בשבוע שהוא רק שלכם. הניחו לילדים, לעבודה, לחיים והקדישו זמן אחד לשנייה. בזמן הזה דברו, צחקו, התחברו ותחגגו ביחד את החיים. כל זמן איכות מחזיר את הניצוץ והריגוש לזוגיות.
• היו בהקשבה מלאה ואמיתית אחד לשנייה. פעמיים- שלוש בשבוע במשך חצי שעה, כבו פלאפונים, טלוויזיה, אייפד, לפטופ וכל מסיח אחר, הביטו אחד לשנייה בעיניים והקשיבו. הקשיבו באמת, היו נוכחים, כבדו אחד את השניה מבלי לשפוט ולבקר, פשוט תאהבו.

חשוב לזכור שכאשר אנו בציבור – הרגישות עולה מדרגה. לא פעם אני שומעת גבר משפיל ברבים את בת זוגו. הוא משתיק אותה, צועק עליה או מתעלם מדבריה. גם נשים אינן חפות מכך. הן צועקות, מבטלות, מסרסות את בן זוגן מול חבריהם או בפני זרים. הדבר פוגע פגיעה קשה ועמוקה באגו, בנפש, מעליב ופוצע וגורם לפגיעה ישירה בדימוי העצמי של כל אחד מהם.

כמו כן, הדבר קורה גם לא בנוכחות אחד מבני הזוג. פעמים רבות אנו מדברים בגנות הצד השני בנוכחות אחרים. נשים “פורקות” אצל חברותיהן את אשר על ליבן ואינן חוסכות במילים או בתיאורים. וגברים מדברים עם חבריהם על בנות זוגם בחוסר כבוד.

כל אחד מבני הזוג חייב לזכור שהוא “הנאמן” של השני בחוץ. חובה עליו לחשוב על כל מילה שיוצאת מפיו כאשר בת הזוג אינה לידו- האם מה שאני אומר מכבד? האם הייתי רוצה שזה מה שהוא יגיד עלי? חוסר כבוד כלפי בן הזוג בחוץ, משפיע על היחסים מבפנים. חייבים להקפיד על המילים.

והחשוב מכל –  אל תשכחו להודות על מה שיש. לרובנו יש נטייה להסתכל על מה שחסר אצל בן הזוג שלנו. אני מזמינה אתכם להסתכל עליו ולהכין רשימה של כל הדברים הטובים שיש בו. נסו להיזכר מה אהבתם כשרק הכרתם, מה היה באדם שאתם כה מתגעגעים וכמהים אליו.הרי הייתם מאוהבים עד מעל הראש. נתמקד בזכות ההתמקדות במה שיש ולא במה שחסר, הזוגיות תראה אחרת לגמרי:תיכנס הערכה, סובלנות ופרגון הדדי.

הדר זוהר, מאמנת אישית ומלווה תהליכי זוגיות