הפערים יכולים להיות בכל תחומי החיים: השקפת עולם, חינוך הילדים, כסף, רצונות, סדרי עדיפויות, השקעה בזוגיות, שונות תרבותית, יחסים עם המשפחה המורחבת, הרצון לחברים וכו.

 בכל מקום שבו יהיו ציפיות- יהיו אכזבות

הטבע שלנו הוא לצפות מהאחר שהיחס שלו לדברים יהיה זהה ליחס שלנו לאותם הדברים.

בפועל- כל אחד מאיתנו חושב אחרת, בנוי אחרת ולכל אחד רצונות וצרכים אחרים.

השוני הראשוני הוא בהיותנו גבר ואישה.

חוסר ההבנה וקבלת השונות מולידה אכזבות רבות, לעיתים הן יומיומיות ובאופן גורף הן מעיקות על כל קשר ומערכת יחסים ולאט לאט מחריבות אותה.

 האשליה שדברים ישתנו עם הזמן

בני אדם לא מוכנים לקבל את העובדה שמישהו באמת ובתמים שונה מהם, חושב אחרת מהם ולא מרגיש אותו הדבר.

אצל נשים, קיימת ההנחה שברגע האמת, בני זוגן יתנהגו באופן שיתאים לציפייה שלהן. האפשרות שבני זוגן יתנהגו בניגוד לציפייה אינה באה בחשבון.

כאשר הן עומדות מול הסיטואציה הזו הן חוות אכזבה עמוקה וקשה מאוד שמתבטאת פעמים רבות בחוסר השלמה עם המצב וניסיונות חוזרים ונשנים לשנות את המצב ואת בן הזוג.

אי אפשר לשנות אדם אחר

אחד הגורמים העיקריים לפערים ולריבים הוא הרעיון שאנו נושאות עמנו מיום ההיכרות עם בן הזוג: “אני אשנה אותו”, “אני אגרום לו להבין…”, אך בפועל הדברים אינם כך.

אנשים לא יכולים להפוך לאדם אחר, להשתנות ב 180 מעלות או להיות משהו שאינו תואם את הרצונות והתכונות האישיות שלהם.

כל אדם יכול לעשות שינוי בחייו, אך רק במידה והוא בוחר בו ומנהל אותו. גם אם האדם בוחר לעשות שינוי בחייו, הוא עדיין נשאר אותו אדם, רק משנה דפוסי התנהגות וחשיבה מסוימים.

האשליה שנצליח לשנות את בן הזוג מתנפצת לנו בפנים תמיד!

 מפגש מהקליניקה

השבוע הגיע רוויטל לפגישת האימון השבועית.

(בתהליך עם רוויטל אנחנו עובדות על ללמוד לקבל את בן הזוג שהיא בחרה לחייה)

רוויטל היא אדם חם, אוהב, רגיש ומעניק.

בן זוגה (לפי מה שהיא מספרת), הוא אדם רציונאלי, לא רגשי, אוהב את השקט והמרחב שלו.

רוויטל הייתה רוצה לקבל ממנו, חום, מגע, פרגון, הערכה. היא הייתה רוצה שהוא ירצה להיות איתה יותר, שירגש ויפתיע אותה. היא הייתה רוצה שהוא יחשוב עליה ויראה לה זאת.

חשוב להבין- אנחנו צריכות לקחת אחריות על הבחירות שלנו.

הרצונות של רוויטל מקובלים, הגיוניים וסבירים ביותר, אך מה עושים כאשר בן הזוג לא מסוגל להעניק לה אותם? אין לו את ההבנה או היכולת הרגשית לעשות זאת.

שאלתי את רוויטל מה היא כן מקבלת מבן זוגה:

היא סיפרה שהוא נמצא שם עבורה שהיא צריכה, שהוא אדם טוב, אמין, נאמן, אפשר לסמוך עליו, הוא קונה לה מתנות וחוזר הביתה כל ערב מהעבודה.

רוויטל בטוחה שעם הזמן והשנים דברים ישתנו, שהוא ישתנה, שהוא ילמד להרגיש ולדבר באופן רגשי, שהוא ילמד לחשוף את רגשותיו ולגרום לה להרגיש כמו שהייתה רוצה.

אינני יודעת מה יקרה בעתיד, אך מה שחשוב להבין היום בהווה שיש לבחור במה שיש, אי אפשר לבחור בבן זוג, תוך ניסיון ומחשבה תמידית שהוא ישתנה.

האכזבות יהיו אינסופיות ומערכת היחסים לא תוכל להיות טובה ובריאה.

 מה עושים?

1. תיאום ציפיות ושיח על הפערים: חשוב לדבר מראש ובאופן חוזר ותמידי על הציפייה שלנו האחד מהשנייה. לחלוק את הרצונות שלנו, הצרכים שלנו והראייה האישית לגבי התפקידים בתוך הקשר. חשוב מאוד להקשיב למה שבן הזוג אומר לנו ולא לשמוע את מה שהיינו רוצות לשמוע. חשוב להקשיב לתשובותיו כלפי הבקשות שלנו- לראות האם הוא יכול, רוצה ומסוגל לקיים אותן. בהתאם לתשובות ההדדיות, לייצר תיאום ציפיות ולקבל החלטות אותנטיות לגבי המשכיות הקשר. חוסר תיאום ציפיות מביא לפרידות כוחניות ומשפילות.
2. לא מעבירים סדנאות חינוך. אם ננסה לחנך אותו ולשנות אותו, אנו נפלוט את בן הזוג מהקשר.
3. בודקים מה חשוב לנו באמת, מה אנחנו היינו רוצות שיהיה ולא מה נראה טוב בעיני הסביבה. לאחר שהבנו מה הכי חשוב לנו, על זה “נלחמים” ואת השאר משחררים.
4. לומדים לקבל: הכי נכון והכי מאתגר זה ללמוד לקבל את בן הזוג כמו שהוא. אם נשכיל לראות את הדברים הנפלאים שאנו כן מקבלות ממנו ונלמד להוקיר אותם, נוכל להיות רכות וסלחניות על מה שאנו לא מקבלות. ההתעקשות על מה שחסר מעוורת אותנו כלפי מה שקיים ומתקיים. ההתעסקות במה שלא קורה לפי “האג’נדה” והרצונות שלנו, מכניסה אותנו ללופ תמידי של ניסיון לשנות את מה שאין. בזבוז האנרגייה והחיים קורה לנגד עינינו. זה הזמן לעצור ולשנות את התפיסה ולהבין שאנו כאן מתוך בחירה.

הבנה שלכל אדם יש מגבלות

אני יודעת שאני הולכת להפתיע אותך אבל גם לך יש מגבלות, גם את ואני לא מושלמות.

אנו בהחלט נפלאות ושלמות, אך לא מושלמות…

הבעיה היא שיש לנו ציפייה תמידית שבן הזוג יהיה מושלם.

ההבנה וההשלמה עם כך לשכל אחד המגבלה שלו, יכולה להכניס שקט לתוך המערכת יחסים ולעזור להתקדמות והתרכזות במה שעובד.

ההבנה הזו כוללת ויתור ופשרה והיא בהחלט מאפשרת תוצאה נהדרת של שלום עם עצמך ובתוך הבית.

זוגיות טובה מאגדת בתוכה עולם שלם של וויתורים

שאלו את עצמכם, מה באמת חשוב לכם שיתקיים בתוך הזוגיות שלכם?

שאתם חושבים על זוגיות, מה הדברים הראשונים שקופצים לכם לראש?

אם אחוז גבוה מתוך הדברים הללו מתקיים היום, אתם במקום נפלא, למדו לקבל ולחבק אותו.

אם חלק לא מתקיים, חשבו האם הוא באמת חשוב לכם ואם כן הכניסו אותו לשיח של תאום הציפיות.

מה שחשוב לזכור הוא שכאשר אנו קושרים שני חבלים, כל אחד מהם מתקצר מעט, וזו מהותו של כל קשר, כל אחד מבני הזוג חייב לוותר על דברים מסוימים ולקבל אחרים.

מחקרים מראים שזוגות שמוותרים זה לזו מצליחים לייצר קשר זוגי יציב ולאורך זמן.

לסיכום

הפערים היו ותמיד יהיו בכל זוגיות באשר היא.

אם נעסוק בהם= נרחיב אותם ונחייה אותם.

אם נלמד לקבל אותם= נפסיק להרגיש אותם ולעסוק בהם.

ההתעסקות בפערים ובמה שחסר מעייפת, מתישה ואף פעם לא מביאה למקום מקדם, טוב וחיובי.

למדו לאהוב את מה שיש, גם אם זה נשמע סיסמא, זה עובד!

הדר זוהר, מאמנת ומלווה תהליכי זוגיות.