חלומה של כל אישה (כמעט) הוא גבר יוזם, אקטיבי, מוביל, יודע מה הוא רוצה בחייו, שאפתן ובעל כריזמה, אסרטיבי, מצליחן וכמובן שגם קשוב, תומך, נמצא שם בשבילה ומרעיף אהבה, חיזור ותשומת לב. ובחזרה למציאות. אם הייתי מקבלת שקל עבור כל פעם שהייתי שומעת מהמתאמנות שלי שאם הן לא היו יוזמות, מארגנות ועושות לא היה קורה שום דבר בזוגיות- לא יציאות, לא בילויים, לא חופשות ובעיקר לא, לא ולא… הייתי היום אישה עשירה מאוד.

במציאות של ימינו, הגברים היוזמים, האקטיביים הולכים ומתמעטים והגברים הפאסיביים הריאקטיביים הולכים ומתרבים.

מדוע זה קורה ואיך משנים זאת?

אם הגבר יהיה פאסיבי או אקטיבי בקשר, הדבר נקבע כבר בשיחת הטלפון שלפני הדייט הראשון.

כאשר האישה יוזמת משיחת הטלפון הראשונה ולאחר מכן בדייטים הראשונים, היא תמשיך ליזום לאורך כל הדרך. לדוגמה: אישה שהתחילה עם הגבר, יזמה את הטלפונים הראשונים, קבעה את מקום הדייטים, מי יאסוף את מי, מתי יפגשו וכו.

גם כאשר הגבר שואל את האישה מה מתחשק לך לעשות והיא אומרת לו- היא הפכה להיות היוזמת.

גבר שמהותו פאסיבית, ימצא בה מיד עניין וירגיש מאוד בנוח. הוא כמובן יאפשר לה להמשיך ליזום לנצח. גבר שבמהותו יוזמה ואקטיביות- לא ימצא באישה זו עניין ולא ימשיך את הקשר.

ככל שמתקדם הקשר, ההתנהגות הראשונית הופכת להרגל משני הצדדים. הגבר ממשיך להיות פאסיבי, האישה ממשיכה להיות אקטיבית וממשיכים לחיות ולהתלונן.

כאשר האישה משתמשת בחוזק שלה באופן שלא מקדם אותה- היא נפגעת. ישנה אמביוולנטיות אצל נשים- הן רוצות להיות חזקות, מובילות ובאותו הזמן רוצות להרגיש מחוזרות ונחשקות. בזוגיות המשוואה הזו לא עובדת. אישה שהופכת להיות המחזרת והיוזמת, לא תזכה בחיזורים, למרות שזה הדבר שהייתה רוצה בו יותר מכל.

מה עושים?

איך יכול הגבר להשתנות  מפאסיבי לאקטיבי?

ככל שהקשר ארוך יותר, כך מאתגר יותר להכניס את השינוי. פאסיביות היא הרגל וכמו כל הרגל לוקח זמן ונדרשת עבודה והתמדה על מנת לשנות את ההרגל. ככל שהקשר טרי יותר, קל יותר להכניס את השינוי. הבשורה הטובה היא: שברוב הגדול מהמקרים, הדבר אפשרי ובר שינוי.

ראשית חשוב לזכור את הנוסחה: אדם אחד אינו יכול לשנות אדם אחר. אדם יכול לשנות רק את עצמו. כל זמן שאני חושבת שאשנה את בן זוגי, סביר שאמשיך את חיי בציפייה שלא תתממש לעולם.

אך אם החלטתי לשנות ולהשתנות בעצמי- בן זוגי ישתנה גם כן בעקבותיי.

כלים פרקטיים למימוש השינוי

שימוש  בחכמת נשים

האישה מובילה ומנהלת את העניינים, אך נותנת לבן זוגה את התחושה שהוא זה שמוביל ומנהל. כאשר הגבר שואל את האישה שאלה הקשורה למשהו שהייתה רוצה שהוא יעשה, עליה להחזיר את השאלה אליו או לבקש ממנו לקבל את ההחלטה עבור שניהם.

לדוגמה: האישה אומרת שהיא רוצה לעשות משהו ביחד,  והיא נשאלת מה מתחשק לה לעשות? היא תענה “מה שתחליט טוב לי”. לא לאפשר לו את הפתח שהוא יכול לסמוך עליה ושהיא תחליט בשביל שניהם- אחרת זה לתמיד…

אפשרות נוספת- להחזיר בשאלה: “מה מתחשק לך…”? וכן הלאה- על כל שאלה, להחזיר בשאלה.

הטיפוס היוזם- ישמח ומיד ייקח את המושכות לידיו- האישה שלו תרגיש נאהבת ומחוזרת.

אם הוא הטיפוס הפאסיבי- הוא יתבלבל ולא ידע מה עושים עכשיו… במקרה זה, יש להמשיך ולפעול בהתמדה בדרך הזו ולאט, לאט הוא יבין את תפקידו.

לא לאפשר לרגשות שלי לנהל אותי

כאשר אנו חושבות באופן אמוציונאלי, קבלת ההחלטות שלנו אינה בהכרח נכונה עבורינו. הרגשות שלנו יכולים לבלבל, להבהיל, לגרום לנו לחוסר ביטחון, לפחד מלאבד דבר יקר ואהוב, ולכן אנו מתחילות לספר לעצמנו סיפורים מדוע המציאות שונה ממה שאנו חושבות “זה לא באמת ככה”, “הוא לא ככה כל הזמן…” התוצאה היא שאנו ממשיכות באותו הלופ, ממשיכות ליזום ומאפשרות לגבר להישאר פאסיבי.

כאשר אנו חושבות ומנהלות סיטואציה באופן רציונאלי, אנו יכולות לנהל את המצב באופן מחושב ומקדם, להתמיד בשינוי ההרגל (על אף שלא פשוט לשחרר…) ולאפשר לגבר להוביל ולהפוך לאקטיבי.

ויתור על השליטה

מכירות את המשפטים “אם אני אחכה שהוא יעשה, זה לא יקרה”, “אף אחד לא יכול לעשות זאת טוב כמוני”, “בסוף אני תמיד מתאכזבת”, “זה אף פעם לא כמו שרציתי באמת” …

בהחלט נכון שאף אחד לא חושב, עושה, מפיק, מחזר ונוכח בדיוק כמו שהיינו רוצות ובהחלט נכון שאף אחד לא נמצא בתוך הראש שלנו וקורא את המחשבות שלנו, אך אם לא נשחרר נשאר בצד המתלונן, השולט, הלא מאפשר ונמשיך לקטר שאנו עושות הכל לבד. רק אם נשחרר ונאפשר לבן הזוג לעשות עבורנו זה יקרה, גם אם לא בדיוק כמו שהיינו רוצות.

להוריד אחריות

אם אומר לבן זוגי מה לעשות, הוא לא יעשה, אך אם אפעל בהתאם למה שהייתי רוצה שיקרה- הוא ישנה ויעשה. לדוגמא: גבר שאינו עובד, האישה מבקשת ממנו כל יום לחפש ולמצוא עבודה, במקביל היא עובדת מבוקר עד לילה על מנת שיעמדו בכל ההתחייבויות שלהם. התוצאה: הוא ממשיך לשבת בבית, היא ממשיכה לעבוד, מבחינתו יש פתרון, הוא לא ממהר לצאת מהמצב הנוח שהוא נמצא בו. אם האישה תפחית בשעות העבודה שלה, תסיר מעליה חלק מהאחריות (כמובן לא בבת אחת- לאט, לאט), בן הזוג לא יוכל לעמוד מנגד ולראות את החובות מצטברים, לא תהיה לו ברירה והוא ימצא עצמו עובד במהרה. בטבע אין ואקום- כאשר אחד משחרר אחריות השני לוקח אותה.

לעודד את בן הזוג להיות מעורב

פעמים רבות אני מתבוננת בשיחות של בני זוג ורואה את האישה מדברת ללא הפסקה ובן זוגה בוהה בה. גם זו פאסיביות! יש לעודד את בן הזוג להיות פעיל בשיחה. (גם הנהון מצידו זו אקטיביות- הוא חלק מהשיחה), לדוגמא כל כמה משפטים לפנות אליו בשאלה- “מה דעתך”? “מה אתה מציע”? כך נלמד אותו להיות שותף לשיחה בפרט ולחיים שלנו בכלל.

חשוב להתחיל מהדברים הקטנים ולא לפחד לשלם את המחירים שבדרך. לאישה יש את הזכות לבקש ולקבל את מה שהיא רוצה ובמידה ואינה מקבלת זאת, זכותה להיעלב, להיפגע ולומר זאת בגלוי (כמובן שלדבר בגוף ראשון, בטון בטוח, לא מתבכיין ולדבר על הפגיעה שלי ולא להתעסק במי שפגע ובמה שעשה לי- אחרת הוא לא יהיה קשוב).

יש לזכור שלכל אחד יש את הקצב שלו, לכל אחד הביטחון שלו והבשלות שלו. כל אחד בנוי אחרת, גדל אחרת, חונך אחרת, ראה זוגיות אחרת בביתו. אם לא נדע לכבד את הקצב של בן הזוג, סביר שכל התהליך ייכשל. אי אפשר לזרז את העניינים. צריך להיכנס לתהליך שינוי עם הבנה ברורה שזה יכול לקחת זמן והרבה. אין קיצורי דרך וחשוב ללכת בקצב בן הזוג, אחרת ייווצר פער שיוביל לתהום גדולה יותר מזו שהתחלנו בה.

הדר זוהר, מאמנת אישית ומלווה תהליכי זוגיות