אנ רואה לי בעיניים

המקדם האמיתי של הצלחה מתוך משבר הוא מתן פוקוס דווקא על היכולת להצליח ופחות על המקום של השבר ממנו נולדה הצמיחה. משנים זווית ראייה

השעה 1:00 בלילה, אני חוזרת מערב נשים שעסק כולו ב"העצמה נשית". במקום לחזור מלאה בהשראה ועוצמה אני חוזרת הביתה מלאה במחשבות הפוכות. בשנתיים האחרונות אני הולכת להמון הרצאות ואני מוצאת דפוס שחוזר על עצמו ומוציא אותי מדעתי. 

הנשים שהיו הערב על הבמה ודיברו על חייהן – נפלאות אחת, אחת. אלא שאותי מקומם משהו אחר לגמרי: אני באמת ובתמים לא מבינה למה באופן סיסטמתי ותמידי, בכל הרצאה שהייתי לאחרונה כל המרצים והמרצות שמים ושמות דגש על המקום המסכן, השבור והכואב שממנו הם הגיעו. אני מרגישה שהלגיטימציה להצלחה אינה שווה כמו אם ההצלחה הגיעה ממקום של שבר, מסכנות, כאב או קושי.

בכל ראיון בטלוויזיה עם איש או אישה ש"עשו זאת", תמיד יינתן מקום למקום הנמוך שממנו הם הגיעו עם דגש עליו.

אני באמת ובתמים מכבדת את הדרך שאנשים עשו ואת העובדה שהם בחרו לצאת מהמעגל המאתגר שהם היו בו, אך אני חושבת שיש הרבה יותר נקודות מבט על כל סיטואציה ויחד עם זאת אני מבינה שזו נקודת המבט שמביאה הכי הרבה "רייטינג".

במאמר שבועי זה אני בוחרת להביא זווית אחרת לגמרי. אני חושבת שלכל אחת מאיתנו יש בחירה בכל רגע נתון בחייה. ברור לי שהחיים מביאים אותנו להתמודדויות וסיטואציות מאתגרות, קשות ולעיתים כאלו הנראות כבלתי אנושיות, החיים מביאים אותנו לחוויות שאינן מתוך בחירה והן ברגע אחד הופכות לנו את החיים ואת החלומות שלנו ואנו צריכות לחשב מסלול מחדש והוא מלא בשלטי "אין מוצא".

החיים מפגישים אותנו עם מוות, מחלות, משברים כלכליים, משברים זוגיים, בגידות ותאונות.

ועם כל זאת אני עדיין חושבת שיש לנו את הבחירה ואת היכולת לנהל ולהתנהל.

להסתכל לאמת בעיניים

אני שומעת מדי יום מחברותיי, בנות משפחתי, מתאמנות, קולגות על הקושי שהחיים מזמנים. על כך ש "היא חייבת לצאת לעבודה, למרות שהכי הייתה רוצה להישאר בבית עם הילדים", על כך ש"הכי הייתה רוצה לעבוד, אך לא רוצה להשאיר את הילדים עם מטפלות", אני שומעת על כך ש"החיים נתקעו כי נכנסו מחויבויות לחיים" ואני רוצה להזמין כל אחת לחשוב אחרת:

• האם באמת מישהו כופה עלי לעשות משהו בניגוד לרצוני?
• האם באמת אין לי ברירה?
• האם אני באמת רוצה לעשות משהו אחר?

אני חושבת שאנו מתרצות לעצמנו שוב ושוב ומספרות לעצמנו את הסיפורים הללו.

אם נסתכל על האמת בעיניים, התשובה יכולה להיות אחרת לגמרי: אין סיכוי שאנו עושות משהו ואין לנו רווח מכך. גם להתלונן זה רווח! גם להיות בחוסר עשייה זה רווח – כך בטוח לא אכשל, לא אפגע ולא אוכל להגיד שאני לא הצלחתי במה שניסיתי.

לאהוב את הבחירה

אני רוצה להזמין אותך לתעל את האנרגיה למקום מקדם:

אחרי ההבנה שגם אם המקום שאת נמצאת בו היום, שונה בתכלית מכל מה שחשבת עליו לאורך כל ימי חייך, קבלי זאת כבחירה שלך ולא ככורח.

תתחילי לראות את הרווחים והיתרונות שיש בו ותלמדי לקבל ולאהוב אותו.

לא פעם המשברים והמקומות הקשים שאנו חווים בחיינו הגיעו בגלל בחירות שלנו, בחירות שפעמים רבות יקדמו אותנו בעתיד, אך כרגע משאירות אותנו במצב לא פשוט וחשוב לזכור את המקום שאנו במחשבה צלולה בחרנו.

בחרנו לשנות עבודה / קריירה ובגינה ישנה ירידה משמעותית בשכר.

בחרנו להיפרד מבן זוג ופתאום ישנה בדידות, קושי כלכלי, גידול לבד של הילדים.

בחרנו לעזוב מקום מגורים ולעבור לעיר חדשה ופתאום אין חברים, אנחנו לבד, הכל חדש ולא מוכר. בחרנו לקחת סיכונים ולא תמיד הצלחנו.

אנו יכולות להסתכל על המשבר שנוצר מתוך הבחירה, להיות בו ולשקוע בו ואנו יכולות לזכור כל הזמן שאנחנו החלטנו על הכיוון או הבחירה וזו הדרך והיא מלאה בחוויות מחזקות וחדשות.

וגם כאשר החיים בחרו בשבילנו, נכון ששם אנו לא עשינו את הצעד, אך אם נחשוב טוב, טוב נראה לעיתים קרובות שזה הגיע, כי בחרנו שלא לבחור ולא לקבל החלטה.

אופטימיות

נעשו אין ספור מחקרים שמראים שאנשים אופטימיים מצליחים יותר מאנשים פסימיים, אנשים שיודעים לחגוג את החיים, ליהנות ממה שיש ומבינים שאנו כאן לזמן שאול וכדאי למצות ולחיות מתוך בחירה מאושרים ונהנים מהחיים.

אופטימיות היא תכונה נפלאה שמאפשרת התקדמות, תנועה, שמחה והשראה לסובבים.

ישנם מחקרים שמראים שזו תכונה מולדת, אך יחד עם זאת גם אם אדם הוא פסימי בתכונותיו, ניתן באופן רציונאלי לשנות הרגלים וללמוד לבחור אחרת ולקבל את הדברים באופן מקדם ולא מעכב.

הצלחה מתוך הצלחה

ישנם אנשים שעשו בחירות נכונות לאורך כל חייהם. הם חוו הרבה מאוד הצלחות והרבה פחות קשיים מרוב האנשים. ברור שלכל אדם באשר הוא ישנם ימים, חודשים, שנים קשות ומאתגרות, אך החוויה הכללית היא של הצלחה.

אני רוצה להזמין את האנשים הללו להפוך להשראה עבור רבים, על אף שהם מדגישים את ההצלחה שבאו ממנה ולא את המשבר והקושי.

הבחירה באמהות

בעיני להיות אמא זו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל. אין זה אומר שאני לא חווה קושי אדיר ויום יומי בגידול שלושת ילדי הנפלאים, אך אני מודה על ההזדמנות שקיבלתי לחוות את האמהות.

אני שומעת מדי יום נשים שמתלוננות על כך שהאבות של ילדיהן, אינם חולקים באופן שווה את גידול הילדים, החינוך ומטלות היום יום שהילדים צורכים. וגם כאן אני רוצה לתת נקודת מבט אחרת – נכון שרוב הנטל נופל עלינו האמהות (על רובינו) ונכון שזה לא פשוט ומצריך משאבי זמן ואנרגיה מטורפים, וויתורים והקרבות רבים, אך אנו זוכות בקשר וחיבור עם הדבר היקר לנו ביותר שרק כך אנו יכולות לזכות בו ואני בטוחה שאף אחת לא תהיה מוכנה לוותר על החיבור, הקשר, החוש השישי שיש לנו עם הילדים שלנו.

ומכאן אני מזמינה כל אחת ואחת לחבק את הבחירה ב"נטל" בחלוקה הלא שווה בגידול הילדים, כי הרווח שווה ועולה על כך בהרבה.

לקחת אחריות ולהתחייב באמת

אם נבין שבכל רגע נתון, אנו יכולות לשנות את המצב או לקבל את המצב, התחושה הפנימית, תשתפר לאין ארוך. אם נבין זאת נרגיש שקט פנימי נעים ומלטף. ללמוד לקחת אחריות אומר ללמוד לעשות את מה שעושה לי טוב. להתחייב אומר לרצות ולבחור ברצונות שלי. אם נקיים בחיינו את שניהם – נרצה ונעשה החיים יהפכו לחגיגה של הצלחות.

לכל אדם הדרך שלו בעולם

לכל אישה הדרך והבחירות שלה בעולם

תאהבו את הבחירות שלכם, קבלו אותן והבינו שהם שלכם.

הדר זוהר, מאמנת ומלווה תהליכי זוגיות.