תפיסת הדברים שונה:

ראשית יש להבין את האופן שבו כל אחד רואה ותופס את הדברים, מהי צורת החשיבה והפרשנות. נבין זאת ע"י שימוש בפתיחות ללא מסכות – "נפגעתי שלא התייחסת אלי שפניתי אליך", "כאשר אני רוצה את דעתך- איך נכון לבקש ממך"? כל התשובות טמונות אצלנו- אנחנו רק צריכים לדבר ובכנות.

לקבל במקום לנסות לשנות:

יש לנו נטייה לחשוב שלכולם אותם התנהגויות ופעולות כמו שלנו- אך לא כך הדברים. לכל אדם היכולות שלו, חלוקת הקשב שלו, יכולת ההתמקדות ותפיסת המציאות משלו. חשוב להוריד ציפיות וללמוד מהי "מפת ההתנהגות" של בן/ת הזוג שלנו. לשים לב יום, יום לדפוסי ההתנהגות והתגובות וללמוד להכיר ולקבל אחד את השניה, מבלי לנסות לשנות אחד את השניה.

שיח בגוף ראשון:

אחד הדברים החשובים ביותר בתקשורת מקדמת ומקרבת הינו שיח בגוף ראשון- כל אחד צריך לדבר על עצמו ולא על השני. שיח בגוף שני יוצר התנגדות, התרחקות וחוסר הקשבה. ישנו הבדל עצום בין "הרגשתי לבד, נפגעתי" לבין "אתה פגעת בי, אתה לא רואה אותי" וכו. שיח בגוף שני מייצר תחושת אשמה וביקורת.

הבנה שאין רק צד אחד שטעה או פגע:

זוגיות מבוססת על הדדיות, בסיטואציה נוכחים שני בני הזוג, לכל אחד מהם אחריות על ההתנהגות, הפרשנות והתגובות של עצמו. זו תפיסה מוטעית לחשוב שצד אחד הוא אשם והשני קורבן של המצב- לכל אחד מהצדדים יש את האחריות לשים גבולות, לדבר בצורה מכבדת, להקשיב, לשאול אם משהו לא היה ברור וכו.

התגברות על האגו:

להישאר מרוחקים, נעולים בעמדה של עצמינו, כועסים וממורמרים פוגע בסופו של דבר בנו. אנחנו בחרנו להיות במערכת היחסים הזו, אנחנו אוהבים את בן/ת הזוג, ולכן עלינו לשחרר את האגו, את "הכבוד" ולעשות צעד להתקרבות- לדבר, לחייך, לגעת, להתקרב, ליצור תקשורת מחודשת ונעימה. חשוב לשלב את הדיבור עם מגע פיזי על מנת לייצר התרככות של שני הצדדים.