על אף הקידמה, עליית מעמדה של האישה ועידודה להצלחה, להגשמה עצמית ולפיתוח קריירה משגשגת, נשים רבות עדיין חלשות בביתן, כנועות, ותרניות, אינן עומדות על שלהן ולא מקבלות את מה שהן רוצות ומה שמגיע להן.
מן הצד השני עומדות נשים חזקות מאוד בחוץ אשר מתנהלות באותה עוצמה ושליטה גם בבית.
גם נשים אלו מוצאות עצמן בתחושות תסכול, בדידות ואינן מקבלות את שהיו רוצות.
שתי התנהלויות אלו מאפיינות מערכות יחסים רבות במציאות של ימינו. נשים רבות למדו לדרוש עבור עצמן מחוץ לבית, אך אינן יודעות לעשות זאת בתוך ביתן מול בן זוגן, והן מתנהגות בחולשה תמידית. לעומתן, עומדות הנשים שלמדו לעשות זאת בחוץ, אך אינן עושות את ההפרדה עם כניסתן הביתה ונשארות באותה אנרגיה של שליטה, ציווי וסמכות כלפי בן הזוג ולעיתים קרובות גם כלפי ילדיהן. בבתים אלו ישנה תחושה של “מלחמה” מתמדת, “קרב” תמידי שאף אחד לא מבין למה הוא קיים ולא ברור כיצד יוצאים ממנו. שתי תמונות מציאות אלו בעייתיות, לא מקדמות, לא מספקות ומביאות לתחושות של תסכול, חוסר שביעות רצון ובדידות בקרב שני בני הזוג.
כאשר האישה אוהבת ללא תנאי, אינה עומדת על שלה, מוותרת באופן תמידי, אומרת כן, לא דורשת או מבקשת דבר עבור עצמה, מרצה ורק רוצה לתת כל הזמן לבן זוגה- היא הופכת לאישה כנועה ולקורבן בתוך מערכת היחסים, היא מביאה את מערכת היחסים לחד צדדיות, התחושות המתפתחות מצד הבעל הן זלזול, חוסר הערכה ותפיסת האישה כמובן מאליה.
מצד האישה מתפתח כעס, אכזבה תמידית, תסכול והלקאה עצמית- היא לא מבינה איך הגיעה למצב כזה- מבחינתה היא נותנת את כל כולה, היא שם עבורו כל הזמן, אוהבת, מטפלת, מפרגנת, מכינה, עושה עבורו הכל והוא מצידו לא רואה אותה, מזלזל ופוגע בה.
התוצאה: ביטול עצמי של האישה שמוביל אותה לקבל מבן זוגה את ההתנהגות ההפוכה מזו שרצתה. בן הזוג תופס אותה כתלותית, חלשה וחסרת אישיות ומתייחס אליה כמובנת מאליה.
אישה שרק נותנת ללא קבלה- אינה מאפשרת לבן זוגה לתת לה בחזרה.
כאשר אנו מעניקים משהו לאדם אחר, אנו מרגישים משמעותיים, קל וחומר כאשר אנו מעניקים לאדם האהוב עלינו מכל. כאשר האישה היא היחידה שמעניקה, היא אינה מאפשרת לבן הזוג לתת לה בחזרה, מה שמוביל אותו לתחושה שאינו מתאמץ, שהכל בא לו בקלות, שאין לו את הרצון או האפשרות להחזיר והוא לא יכול להראות את אהבתו שהולכת ונשחקת כתוצאה מכך.
בן הזוג לא מרגיש כלפיה געגועים ואינו מרגיש בחסרונה, משום שהיא תמיד שם עבורו ולא דורשת דבר לעצמה.
הדיפת מחוות
כחלק ממעגל ההתנהגות של לתת ללא רצון לקבל, במרבית המקרים, האישה הודפת הוקרות, מחמאות ורצון למחוות מבן זוגה. לא פעם אני שומעת ממתאמנות שלי את האמירה “אמרתי לו שאין צורך”, “אני אעשה זאת בשבילך/במקומך”, “אני לא צריכה כלום”, “אני מסתדרת-הכל בסדר”.
כאשר אנו הודפות את בן זוגנו, הוא מתרגל לכך, הדבר הופך לנוח והוא מפסיק לנסות.
התוצאה בטווח הארוך- תסכול רב, תחושה של בדידות אצל האישה והיא מרגישה שלא אכפת לו ממנה.
לכל ציפייה תהיה תמיד אכזבה
הציפייה הטבעית של האדם הנותן היא: שיעריכו את מאמציו, שירצו להעניק לו בחזרה, שיהללו וישבחו אותו כמו שמגיע לו, אך כמו בכל ציפייה גם כאן תהיה אכזבה קשה. אולי בפעמים הראשונות תהיה התלהבות, הילולה וחגיגה סביב הנתינה, אך מהר מאוד העניין הופך למובן מאליו ואף אחד לא זוכר להלל ולשבח.
הבעיה הגדולה היא שמערכת היחסים הופכת ללא מאוזנת, היחסים הופכים להיות יחסים של אמא-ילד, מטפלת- מטופל, אז יורדת התשוקה, ההתלהבות, ההדדיות ומתחיל קרע בתוך הזוגיות.
ביטול עצמי, נתינה אינסופית וחוסר רצון לדרוש ולקבל לעצמי מעידים על חוסר באהבה עצמית
כאשר אנו מבטלים את עצמנו, הופכים עצמנו לקורבן, לא מבינים שמגיע לנו ולמה אנחנו צריכים לדרוש ולעמוד על שלנו, המסקנה היא שאנו לא אוהבים את עצמנו באופן שלם ומושלם. כל אדם שאוהב את עצמו, מאמין בעצמו, יודע מה מגיע לו, לא יהיה מוכן לסבול יחס של חוסר כבוד וזלזול.
אדם שאוהב את עצמו מבין שבתוך מערכת יחסים חייבת להיות הדדיות וחייב להיות איזון של נותן-מקבל. אין רק צד אחד שנותן וצד אחד שמקבל.
אישה שמבטלת את עצמה בתוך הזוגיות ומקריבה עצמה למען בן הזוג, מובילה עצמה למצב של כרסום פנימי מתמיד, לשנאה והלקאה עצמית, לסבל וחוסר חיבור לעצמה ולחוסר שליטה וניהול של חייה.
מן הצד השני עומדת “המנהלת בחוץ שהיא גם המנהלת בבית”
כאשר אישה מגיעה לביתה ושוכחת “לפשוט את מדיה”, היא מייצרת ריחוק אוטומטי מבן זוגה.
קשה להתקרב, לחבק ולהתרפק על אישה קשוחה ונוקשה שנראה שאינה רוצה או צריכה דבר.
אישה שמדברת אל בעלה בציווי, בסמכותיות ונוקשות מסרסת אותו והופכת אותו לאדם קטן וחסר חשיבות.
הוא מצידו לא יכול להעניק לה את שהיה רוצה, משום שהוא מרגיש שהוא תחת כיתת יורים.
(גבר לא יכול להרגיש גבר כאשר מנסים לנהל אותו באופן ישיר).
אני מבקשת להבהיר את כוונתי:
אישה שיודעת להתנהל נכון בתוך זוגיות, בהחלט מנווטת ומובילה את הגבר שלה לעשות כרצונה, אך היא עושה זאת באופן שלא ירגיש שמנהלים אותו, היא משתמשת בחכמת נשים, בחן ו”במשחק”.
גבר לא מגיב טוב לישירות וסביר שינסה להציל את כבודו שנרמס ויצא למלחמה גלויה עמה.
בשלב מסוים, יתעייף ממלחמה ויהפוך לגבר חלש, מרצה ואשתו תרגיש שאין שם מישהו להישען עליו, שאין לה פרטנר, שאין לה ביטחון והכל נופל עליה ועל כתפיה.
מהי התנהלות נכונה?
התנהלות זוגית נכונה היא התנהלות מאוזנת. ההבנה שיש שניים בתוך הזוגיות ושלכל אחד יש רצונות, מהווים, צרכים. שלכל אחד מבני הזוג יש את הרצון לתת ולקבל.
התנהלות זוגית נכונה מבוססת על הדדיות, כבוד ותקשורת מקדמת.
נשים, יש לכן את הזכות המלאה לקבל, לדרוש למען עצמכן.
אתן חשובות, בלעדיכן דבר לא יכול להתקיים, הבינו זאת ויפה שעה אחת קודם ועמדו על שלכן.
אתן ראויות, הסכימו להיות מלכות, גבירות ובקשו את שאל לבכן.
גברים, זכותכם לקבל יחס ראוי מהנשים שלכם, אך אין לכם את הזכות לשלוט, להתעמר או להתעלם מבנות זוגכן.
אם אתם מרגישים שהאישה לא מבקשת בשביל עצמה, עזרו לה, שאלו אותה- מה הייתה רוצה, הראו לה שאתם רוצים לתת לה, להעניק לה ולאהוב אותה.
עזרו לה להיות אישה חזקה שעומדת על שלה- כך תעזרו למערכת היחסים להיות איתנה, יציבה, מספקת וארוכה.
גם אתם עמדו על שלכם, אם הנכם מרגישים שליטה מצד האישה.
הדר זוהר, מאמנת אישית ומלווה תהליכי זוגיות